חצר ראשונים - עין שמר
חצר ראשונים - עין שמר
קיבוץ עין שמר נוסד בשנת 1927 על ידי קבוצת בוגרי תנועת "השומר הצעיר" מפולין. לימים הצטרפו אליהם קבוצות נוספות מהשומר הצעיר ממצרים וממדינות הבלקן, חניכי "עליית הנוער" שהגיעו מאירופה אחרי השואה וצעירים ילידי הארץ. בהדרגה פסק הקיבוץ מקליטה מאורגנת של קבוצות, והמשיך לגדול בעיקר מקליטת בני הקיבוץ לחברות – בני הדור השני, השלישי והרביעי ולאחרונה גם ישראלים מרחבי הארץ, שבחרו בקיבוץ כדרך חיים.
קיבוץ עין שמר היה בין מקימיו של "הקיבוץ הארצי" – התנועה המיישבת של קיבוצי השומר הצעיר. על חבריו נמנו אישים בולטים במוסדות המדינה והתנועה, ביניהם צבי לוריא, מחותמי מגילת העצמאות, ישראל (קורט) הרץ, ממנהיגי ההסתדרות הציונית, קובה ריפתין, חבר כנסת במשך שש קדנציות מטעם מפ"ם, ודוד אלעזר, רמטכ"ל צה"ל במיל'.
ברבות השנים הקיבוץ גדל והתפתח, וכיום הוא מונה כ-700 נפשות, מתוכן כ-350 חברים.
מקור השם "עין שמר"
עין – חלק משמה של קבוצת "עין גנים" שהקימה את הקיבוץ יחד עם הכמיהה למציאת מים.
בשלב מאוחר יותר נמצאו מים מזרחית לקיבוץ.
שמר – שמר, דמות מקראית בשומרון העתיקה בימי בית ראשון.
רכס הרי שומרון אשר קיבוץ עין שמר יושב למרגלותיו.
השורש ש. מ. ר. הנובע מה "שומר הצעיר" – התנועה המיישבת של הקיבוץ.
היה פה שמח לפני שהגענו…
בשנת 1912 המשרד הארצישראלי רכש את אדמות כרכור ומסר אותן לארגון "השומר" כדי שיעבד את הקרקעות וישמור עליהן. חברי "השומר" שביקשו להקים במקום נקודת תצפית מעל ואדי ערה, התיישבו בחושות בסמוך למקום בו הוקמה מאוחר יותר חצר הקיבוץ. הנקודה שימשה גם כתחנת ביניים בין המרכז לעמק והגליל. באזור שררו תנאי מחייה קשים: מחלת הקדחת פגעה ללא רחם והמחסור במים היה חמור ביותר. כל אלה יחד עם הריחוק מכל מקום ישוב היו בעוכריהם של המתיישבים והם עזבו.
בין השנים 1913-1921 – קבוצות שונות של חלוצים הגיעו אך נטשו את המקום בשל תנאי החיים הקשים.
בשלהי קיץ 1921 נשלחה פלוגת אנשי גדוד העבודה מראש העין להקים חצר – שטחה 4 דונם, מבוצרת בחומת אבן בגובה 2 מטר עם חרכי ירייה, שער ברזל גדול ובית קומתיים מאבן, שנועד להכיל את אנשי המקום בעת צרה. הבית נבנה בסגנון דרום צרפתי. אנשי גדוד העבודה בנו את החומה ואת הקומה הראשונה של בית האבן. אך לאחר כ-4 חודשים גם הם לא אצרו כוח להחזיק במקום והחצר נעזבת פעם נוספת.
ב-1922 קבוצת "אחדות" מגיעה לחצר מחדרה. הקבוצה מנתה כ-30 חלוצים וחלוצות. הם התגוררו בשני צריפים ואורווה. עיבדו 250 דונם והיו להם 20 בהמות עבודה ושמירה. הם אלה שהשלימו את הקומה השנייה של בית האבן. ב-1925 גם קבוצה זו עזבה בשל תנאי החיים הקשים.
ב-1925 קבוצת "ברנר" מגיעה לחצר ומונה כ-15 חברים מגליציה ופולין, חברי תנועת "השומר הצעיר". למרות ניסיונותיהם להקים קיבוץ המחסור במים, מחסור באדמות לעיבוד חקלאי, הרעב, מחלת הקדחת ועתיד ההתיישבות במקום הכריעו אותם. היה ניסיון להתאחד עם קבוצת עין גנים שהגיעה אחריהם אך ב-1928 חברי קבוצת ברנר מחליטים לעזוב את המקום.
סיפורו של הקיבוץ
בקיץ 1927 ערב חג הביכורים, הגיעו לחצר בוגרי תנועת "השומר הצעיר", מלודז' שבפולין. קבוצה זו עלתה ארצה ב-1925 והתמקמה לתקופת הכשרה בחוות עין גנים שליד פתח-תקווה.
החיים בחצר היו קשים מאוד. המחסור במים הורגש היטב. 4 חביות המים שהובאו מן הבאר בכרכור הספיקו בקושי לאדם ולבהמה. מחלת הקדחת הפילה רבים מהחברים למשכב וגרמה לא פעם לשיבוש יום העבודה, אך החלוצים הצעירים לא ויתרו ובשנים הבאות קלטו עוד שלוש קבוצות של בוגרי התנועה מפולין: "בנימינה", "שומריה" ו"בדרך". ב-1934 חוברה החצר לרשת החשמל ובשנת 1935 נחפרה בהצלחה באר מים חיים ונבנה מגדל המים. הדבר גרם למהפך בהתפתחות המשק.
בסמוך לחצר שכנו שבטים תורכמנים וכפרים ערביים. כחברי השומר הצעיר המאמינים וחיים לאור ערך אחוות העמים, חיפשו המייסדים דרכים לשיתוף פעולה וידידות עם שכניהם הערבים, ואכן אט אט נוצרו קשרים חברתיים כאלה עם החקלאים בסביבה.
הקיבוץ ראה חשיבות גדולה בהשתתפות פעילה בבניין הארץ בתחומים רבים. בהיותו צורת התיישבות מאורגנת, בו פועלות ועדות שונות (תרבות, בריאות, חינוך ועוד) המסייעות לו בקיום היומיומי. מודל מסוג זה אפשר לו לסייע רבות לבניית המדינה שבדרך כמו בקליטת עולים רבים לחיקו ובשליחת חלק מחבריו לארגוני הלחימה השונים של היישוב היהודי כמו "ההגנה" ו"הפלמ"ח". ככלל, לאורך השנים מספר חברי הקיבוצים שהיו ממובילי מערכות הביטחון ומוסדות המדינה והיישוב לפני קום המדינה ולאחריה היה מעבר לגודלם באוכלוסייה.
הקיבוצים תרמו רבות ביצירת תרבות חדשה בעלת תוכן ציוני – חקלאי – חילוני כמו שירה עברית, ריקודי עם, תיאטרון, ספרות וחגים.
ההתיישבות העובדת והקיבוצים בפרט שימשו כספקי התוצרת החקלאית המרכזית לכלל הישוב בארץ.
עבודה וחברה
העיקרון המנחה בחיי הקיבוץ היה: "כל אחד לפי יכולתו וכל אחד לפי צרכיו". שכר עבודתם של כל חברה וחבר נכנס לקופת הקיבוץ לטובת הכלל, ואילו הקיבוץ מספק לכל חבריו את צרכיהם הבסיסיים כמו מגורים, אוכל, חינוך ולבוש וכן גם מספק את צרכיהם הרוחניים בפיתוח חיי תרבות עשירים הפתוחים ללא עלות לכולם. העבודה בקיבוץ אינה רק צורך קיומי אלא היא ערך בפני עצמו, חלק מהביטוי האנושי של האדם וחלק מתרומתם של כל חבר וחברה לבניין הקיבוץ והארץ. הקיבוץ שאף למימוש ערכי שוויון ושיתוף בין חבריו בתחומי החיים כמו חינוך, עבודה, תרבות ומשפחה. הקיבוץ האמין בעבודה עצמית ויצרנית. לכל עבודה וענף יש ערך ותרומה לחברה הקיבוצית. בין אם מדובר בפועל בניין, מטפלת תינוקות, אחראית גן ירק או גזבר.
הקיבוץ אפשר לחבריו להביא לידי ביטוי את כישרונותיהם ולפתחם על מנת לתרום להעשרת חיי התרבות והחברה לטובת הכלל.
בשנותיו הראשונות התבססה כלכלת הקיבוץ בעיקר על חקלאות. לקראת סוף שנות ה-60, אוכלוסיית הקיבוץ גדלה ועימה גם הצורך בהגדלת ההכנסה, על כן החליטו על הקמת מפעלי תעשייה. החל משנות השבעים צומצמו ענפי החקלאות בהדרגה עקב ירידה ברווחיות ובתחילת שנות ה-90 הוחלט על הקמת מרכז מסחרי בצומת כרכור על שטח הפרדס.
תרבות וספורט
מאז הקמתו היה עין שמר קיבוץ אוהב תרבות. חגים וקבלות שבת, ערבי ריקודים ושירה בציבור, חוגי לימוד והרצאות – כל אלה מתקיימים בו עד היום. לצד התרבות הציבורית הצמיח הקיבוץ אמנים רבים ואנשי רוח, החל מהדור הראשון ועד לדור הרביעי והחמישי – ציירים ופסלים, סופרים ומשוררים, מוסיקאים ואנשי קולנוע – והמשותף לכולם הוא הניסיון המתמיד למצוא את הקשר בין היצירה האישית והפרטית לבין חיי הקהילה השיתופיים.
אחד מעקרונות הבסיס בחיי הקיבוץ שלאורו התנהלו חברי הקיבוץ וילדיו היה "נפש בריאה בגוף בריא". על כן הספורט היווה חלק מרכזי בפעילות החברתית היומיומית של הקיבוץ. הדבר בא לידי ביטוי במשחקים המשלבים בתוכם עבודת צוות, שיתוף פעולה ושוויוניות כמו כדור-עף שהפך לענף הספורט הפופולארי בקיבוץ.
שינוי אורחות חיים
בתחילת שנות ה-90 של המאה ה-20 החלו לחלחל שינויים שהיו חלק מתהליך כללי של העברת מרכז הכובד הקיבוצי מהקולקטיב אל המשפחה. בקיבוץ עין שמר, כמו ברוב הקיבוצים בארץ, הוחלט על סיום הלינה המשותפת בבתי ילדים ומעבר ללינה משפחתית בבתי ההורים. היבטים נוספים של תהליך זה הם הפרטת הצריכה ומעבר לשכר דיפרנציאלי. החל מ-2012 מתנהל הקיבוץ במודל "רשת ביטחון" אשר מעביר את האחריות לפרנסת המשפחה אל החבר ובה בעת מבטיח רמה גבוהה של ערבות הדדית בתחומי הליבה (פנסיה, הבטחת הכנסה, חינוך, בריאות וסיעוד).
על מוזיאון חצר ראשונים
מוזיאון חצר ראשונים הוא למעשה ביטוי נוסף לחיי התרבות והמורשת של הקיבוץ. בשנות השבעים של המאה הקודמת התרוקנה החצר הישנה ממרבית תפקידיה: מבני המשק, בתי הילדים, חדרי המגורים ואפילו חדר האוכל – כולם עברו למבנים חדשים וגדולים באזורים אחרים בקיבוץ. במקום להרוס את החצר הישנה, הוחלט לשמר את החצר ולהקים בה מוזיאון שינציח את ההיסטוריה שלנו לטובת הדורות הבאים.
ב-1983 הונחה אבן הפינה להקמת המוזיאון והחל תהליך השחזור של החצר. חלק מהמבנים המקוריים של החצר נשמרו במצב טוב יחסית והם שופצו והותאמו לייעודם החדש. חדר האוכל הישן הוסב לחלל התצוגה המרכזי, בית האבן הפך לחדר הנצחה וגלריה. שוחזר צריף המגורים המייצג את המגורים הדלים של חברי הקיבוץ באותם הימים. אסם התבואה נבנה מחדש והפך למוזיאון הלחם וגם המאפיה הראשונה נבנתה ושוחזרה מחדש.
ב-1988 במעמד חיים הרצוג, נשיא המדינה דאז ויצחק נבון, שר החינוך לשעבר ומכובדים נוספים, נחנכה חצר הראשונים והפכה למוזיאון באופן רשמי.
ברבות השנים נוספו למוזיאון מתחמים ומבנים נוספים, כגון מוזיאון הטרקטורים, רכבת האלונים, סדנת שועלי לשימור מיכון חקלאי היסטורי, בית-בד וטחנת קמח בני למעלה מ-100 שנים. גם התצוגות עברו שינויים שהתאימו אותן למאה ה-21 ועוד היד נטויה.
מספר המבקרים גדל עם השנים וכיום מגיעים אלינו מדי שנה עשרות אלפי תיירים, ילדים ומבוגרים, מכל קצוות הארץ והעולם, הזוכים בדרך זו לחוות מעט מן החוויה של ראשית ההתיישבות הקיבוצית וערכיה.
שלכם, צוות חצר ראשונים עין שמר
פעילויות נוספות שאולי יעניינו אותך:
א'-ה' 8:00-16:00
שישי וערבי חג 8:00-12:00
שבתות וחגים בהתאם לפרסום
א'-ה' 8:00-16:00
(כניסה אחרונה שעה לפני סגירה)
שישי וערבי חג 8:00-12:00
שבתות וחגים בהתאם לפרסום